יעוץ תעסוקתי

האם ברור לך מה העבודה שלך? אולי אתה לא בדיוק סופר או מורה או נגר. אולי אתה לא בדיוק יודע מה אתה. לכאורה הגדרת תפקיד ברורה הופכת את העולם להרבה יותר מובן וידוע. אם אני מטפל בעיסוי תאילנדי אז העבודה שלי היא לתת טיפול מעולה לאנשים, לא? מסתבר שלא רק. מסתבר שחלק מהעבודה שלי זה לדאוג שהקליניקה נקייה ומסודרת, להביא אליה לקוחות ולדאוג שהם יהיו מרוצים. ואז גם להוציא להם קבלות ולדאוג לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי ופנסיה. יש פה שיווק, תחזוקה, שירות, אירוח, ניהול חשבונות ועוד, הרבה מעבר לעיסוי. אני בטוח שגם נגר מוצא את עצמו מתעסק בתחומים אליהם לא חשב שיכנס, מעבר לעבודה עם עץ.

לשבת ולא לעשות כלום. לחכות שמשהו יקרה. לעשות רשימה של הדברים שאתה רוצה ואז להדליק את הטלויזיה. לקום מהמיטה ולהתחיל לעבוד. לעבוד זה משהו אחר לכל אחד. אם אתה מורה בבית ספר יסודי עבודה תיהיה לבנות שיעורים, להעביר שיעורים, ללמד דברים, לבדוק מבחנים. אם אתה איש שיווק עבודה תיהיה לייצר לידים, למתג מוצרים, לתכנן אסטרתגיית שיווק. אם אתה סופר עבודה תיהייה לשבת לכתוב, לא סתם לכתוב כמובן, אלה לכתוב את המוצר עליו אתה עובד כרגע – ספר או כתבה או מה שזה לא יהיה. אם אתה נגר עבודה תיהיה לבנות דברים מעץ. מה אתה? מה העבודה שלך?

משומה הדוגמא של הנגר קופצת לי שוב ושוב. משהו באיך שאני מדמה לעצמי את העבודה כנגר, כלכך פשוט. קם בבוקר, הולך לסדנה שלך ומתחיל לעבוד עם העץ. עובד עובד עובד, תשע עד חמש, או איך שאתה רואה יום עבודה. והולך הביתה. זה נשמע לי כמו מתכון בדוק להצלחה. קום כל בוקר, לך למקום העבודה ותעשה את העבודה שלך, יום יום. גם אם בהתחלה יש לך רק מושג קלוש מה אתה עושה, בסופו של דבר אתה תהפוך מאסטר בזה. מתישהו יכנס לקוח שיתאהב בעבודה שלך ואז עוד אחד ואז עוד אחד.

את הפשטות הזאת של עבודה עם עץ אני רוצה להכניס אל העבודה שלי. לשם כך אני צריך להבין מה הם חומרי הגלם איתם אני עושה אומנות. עבודה עם אנשים, גוף, רגש, מחשבה, אנרגיה. מגע, תנועה, שפה, נוכחות מסוימת. איך אני נכנס לסדנה שלי כל בוקר ועובד עם חומרי הגלם האלה? איך אני עושה בזה סדר? איך אני לוקח על זה אחריות? בונה לעצמי יום שיהיה ברור ויעיל. איך נראה המשרד/קליניקה/סטודיו/סדנה שלי? איזה כלים יש בו? מה אני עושה בו? מה אני יוצר? מה אני חוקר?

מה מעניין אותך?
מה אתה רוצה לעשות?

הבנתי לאחרונה שלעשות סדר בבית עושה לי סדר בראש ופתאום ניהיה לי חשוב שהבית יהיה מסודר. לשטוף כלים מטפס לראש הטודו ליסט בלי בעיות, לא סופר בכלל את השאר. קודם כל שוטף כלים ודואג שנעים להיות בבית, רק אז אני מסתכל על שאר המשימות שלי.

מה שיוצא מכך, זה שאני ניגש לעשות את העבודה מתוך נקודת פתיחה שכבר אני מבסוט על עצמי. ההבדל בין כיור מלא כלים לכיור נקי הוא כלכך ברור ויחד עם זאת אפשרי. כבר השגתי היום משהו משמעותי, אולי נשמע מצחיק אבל אמיתי. להתחיל עם תהליך עליו יש לי שליטה מלאה עוזר לי להמשיך לשאר היום ולהתמודדות עם תהליכים יותר מורכבים בחיי, עם חוויה של מסוגלות.

ואם כל מוטיבציה מתחילה בכיור נקי, יוצא שמצב הכיור הוא מדד לפרודקטיביות. אני יכול לדעת מה רמת המוטיבציה שלי כרגע לפי נטיית הכלים להיערם. כך כשאני קולט את עצמי נמנע מיצירת קשר עין עם הכיור זה הזמן לעצור ולשאול, מה המטרות שעומדות לי מול העיניים? אני שלם איתן? אני מאמין שהן ברות השגה?

מה איתך? מרגיש שלם עם מצב הכלים בכיור?

יש כיוונים שמושכים אותך יותר מכיוונים אחרים, יש אנשים שמושכים אותך יותר מאנשים אחרים. לא סתם אתה נמשך למקום מסוים, תסמוך על זה, יש לך מה ללמוד שם. לשקר לעצמך לגבי זה ולהתחמק מזה, רק יבזבז לך תזמן.

אם למדת 7 שנים להיות פסיכולוג קליני ופתאום אתה מגלה שהדבר שהכי בא לך לעשות כל היום זה לבנות שרפרפים מעץ, תבנה שרפרפים מעץ, עוף על זה, תהפוך למאסטר בזה. הזמן והכסף שהשקעת בלימודים לא הופך מבוזבז אם אתה לא משתמש בהסמכה שקיבלת. תהליכי למידה הם תהליכי התפתחות, אנחנו צומחים ומשתנים דרכם, בייחוד אם אנחנו לומדים מתוך עניין ותשוקה. אני מבטיח שעוד עשר שנים הכל יפול למקומו ותדע להגיד בדיוק איך כל דבר תמך בעיצוב האדם שגדלת להיות.
(אגב, גם אם אתה מתחיל כנגר וממשיך לטיפול – אותו דבר)

יש מקרים בהם אחרי כמה שנים של התעסקות, עבודה ולמידה עם מלא עניין בתחום מסויים, משהו קורה, האש נחלשת ופתאום משהו חדש נכנס לפריים מכיוון לא צפוי. ככה זה, פרק אחד נגמר והפרק הבא מתחיל. לפעמים גם יכול להתחיל פרק חדש בזמן שהפרק הישן ממשיך, להשתלב בו או להתפתח במקביל אליו.

הנקודה היא – כשמשהו מושך אותך, לך איתו, תן לאש את מה שהיא צריכה כדי לבעור ולגדול ושים לב איך אתה מתפתח איתה.

נ.ב
אם אתה מוצא את עצמך כל כמה חודשים מחליף תחום עניין והקושי הגדול של החיים שלך הוא להתחייב לתהליך ארוך טווח – תתעלם מהפוסט הזה, הוא לא בשבילך.

על מנת להיות טוב במשהו צריך קודם להיות גרוע – הפעם הראשונה שנהגתי במכונית (עם הילוכים!) הייתה ממש מאתגרת, הפעם הראשונה שפרטתי על גיטרה, הפעם הראשונה שניסיתי לכתוב, או לקרוא, לדבר וללכת. בהתחלה כשאנחנו קטנים, אנחנו ממש גרועים במלא דברים, וזה הדבר הכי חינני והכי מקסים שיש. אם תורידו את גורם החמידות בהקשבה לפעוט בתחילת דרכו המילולית, תשימו לב שהוא מדבר כמו אהבל! וזה ממש בסדר, יותר מבסדר, זה הכרחי.

כמתחיל, בכל תחום, הכרחי להרשות לעצמי להיות גרוע. ומתישהו במהלך הדרך, כשאנחנו גדלים, רובנו מאבדים את היכולת הזאת, כן כן יכולת (Skill), היכולת להיות ממש גרוע במשהו. פתאום זה מביך ולא נעים. קולות ביקורתיים בתוכנו מתערבים ושופטים ומשווים. לאורך הדרך הכניסו לנו לראש את הרעיון המגוחך שאנחנו צריכים להיות טובים בכל מה שאנחנו עושים, וגם יש את מי שיבחן אותנו על זה! (מעניין מאיפה זה הגיע)

חוכמת הזן מדברת על מצב התודעה הפתוח של המתרגל המתחיל (Shoshin), בו אתה פותח את עצמך לאפשריות חדשות על ידי שחרור כל מה שלכאורה ידוע מראש – איכות של סקרנות ופליאה יחד עם בלבול. בעיני זהו תנאי בסיסי ללמידה, נוכחות בחוויה עצמה, ואני לא מדבר על למידה כרכישת ידע תאורתי (דוג׳ – לקרוא מאמר על היתרונות בתרגול יוגה), אלא למידה כנסיון בפועל (לעשות יוגה), זה אומר התמקדות בכאן ועכשיו, בתהליך עצמו, ולא בתוצאות התהליך, כישלון והצלחה.

אז בפעם הבאה שתעשה משהו בפעם הראשונה, תהנה מזה.

מחויבות, נחישות, בגרות, התמדה, יכולת למידה, אחריות, משמעת עצמית, סבלנות, נוכחות, טאקט, רגישות, התחשבות, אכפתיות, נדיבות, אדיבות, כנות, הקשבה, אומץ, סקרנות, הכלה ואמפתיה.

כל אלה הם כישורים בעלי ערך רב (וכרגע בחוסר) כמעט בכל ענף ובכל תחום.
כישורים שעושים את ההבדל בין עובד סבבה ועובד מעולה, בין חובבן ומקצוען.

חלקם באים לנו בטבעיות ועל חלקם נצטרך לעבוד כדי לפתח, אבל מה שהופך אותם לכישורים זה שהם תלויים בנו, בבחירה שלנו ובהחלטה היומיומית לשים עליהם את הדגש מתוך חיבור למה שאנחנו עושים ולערכים שמובילים אותנו.

השראה היא זרע/גרעין שנובט, יותר מדויק – השראה היא התנאים המאפשרים לזרע לנבוט.

בכל גרעין קטן יש פוטנציאל גדילה מטורף. כוח עצום ספון באריזה קטנה, יושב בסבלנות אין קץ, מחכה לתנאים המדויקים שיאפשרו לו לממש את הפוטנציאל שלו. אנחנו יכולים ללמוד הרבה מהחוכמה הזאת של הגרעין. החוכמה לדעת מה הם התנאים האלה שיאפשרו לו להתממש, ואפילו יותר מכך – החוכמה לחכות בסבלנות, בלי לדחוף ובלי להילחץ.

מה שמבדיל בינינו לבין הגרעין, היא היכולת לייצר את הסביבה המתאימה לנו. הסביבה בה הפונטציאל הגלום בנו מתעורר, נובט, צומח ופורח. יש בתוכנו אינסוף זרעים, מחכים לנו בסבלנות.

חזרתי עכשיו משלושה שבועות של טיול באיטליה, שבועות בהם הייתי מלא בהשראה שיצאה ממני בצורה של כתיבה, טיפול והתפתחות אישית. כמובן שסביבה של נופש וטיול שונה מסביבת היומיום, ועדיין אפשר ללמוד הרבה מהתנאים שהתאפשרו שם ולראות מה אני יכול ליישם בשגרה. התנאים הם אידיוודואלים ושונים לכל אחד, לכן הדגש הוא על תהליך ניטור התנאים ולא על התנאים עצמם.

• זמן ממושך בטבע, קרוב לאדמה, מקום נעים שאפשר לנוח בו ולהרפות.
• רחוק מגירויים ורעשי רקע כמו פלאפון ואינטרנט.
• מוקף חברים, שמצד אחד פנויים לשיחה חברית והתייעצות, אך גם עסוקים בשלהם כך שאני יכול להתעסק בשלי.
• זמן ממוקד של תנועה, מגע וחיבור לגוף.
• כוונה ברורה – מה התהליך היצרתי בו אני מתמקד עכשיו?

לשים במילים את המתכון האישי שלי להשראה, מחזיר את הכוח לידיים שלי. הרבה אמנים ויוצרים מרגישים חסרי אונים אל מול המוזה, כוח עליון, מופשט ולא מוכר שכביכול מחזיקה בביצים את יכולת היצירה שלי. ברגע שאנחנו מבינים שיש מה לעשות בנידון – אפשר להזמין השראה, אפשר לתרגל השראה – אנחנו מפסיקים להיות קורבן של הנסיבות ומתחילים להיות מקצוענים.

אם אתה רוצה לעשות משהו בחיים, עכשיו זה הזמן להתחיל לעשות אותו. (כן כן, עכשיו)

מיומנות מגיעה מתוך תרגול – הדרך הכי טובה להשתפר בכדורגל, היא לשחק כדורגל. אין אפס, מאה ספרים שתקרא בתחום לא ישנו הרבה. אותו הדבר באומנויות השונות ולמעשה בכל מקצוע פרקטי אחר. אז עצתי היא זו, תתחיל לעשות את הדבר שלך, ותעשה הרבה ממנו, כל יום, לאורך זמן, הרבה זמן.

כשתינוק לומד ללכת הוא לא מקדיש לזה שעתיים ביום. הוא כל הזמן לומד ללכת, מנצל כל אנרגיה זמינה לניסיונות חוזרים ושבים. והוא נופל מלא, כל הזמן, עד שהוא מצליח לעשות צעד, ואז הוא שוב נופל.

שלב שני, ולא פחות חשוב – תמשיך לעשות אותו!
פשוט תמשיך, גם אם אתה נתקע, גם אם נראה לך שאתה גרוע (ברור שאתה גרוע, רק התחלת!), גם אם אומרים שזה לא בשבילך, פשוט תמשיך. תקדיש זמן שנועד לעשייה הזאת בלבד. ניל גיימן (סופר בריטי מפורסם) מספר שכשהוא מתיישב לשולחן הכתיבה הדבר היחיד שמותר לו לעשות, בינו לבין עצמו, זה לכתוב. הוא לא חייב לכתוב, פשוט אסור לו לעשות שום דבר אחר… והמחברת והעט כבר מנוחים שם מולו… אז הוא כותב. כמו זרע באדמה, התנאים מבשלים לצמיחה, וזה לא שיש משהו אחר לעשות.

אתה יכול ללמוד מה שאתה רוצה.

שוב ושוב אני נפעם לגלות את הדלתות שפתוחות לפנינו בעולם החדש הזה! כמעט כל תחום, כל בעיה או נושא שמעניין אותך, נחקר לעומק על ידי מישהו שסביר להניח ישמח לחלוק איתך את שלמד, וכנראה שגם בצורה הרבה יותר נגישה ומתאימה ליכולת ההבנה שלך משתוכל לדמיין.

לדוגמא-
אני כרגע בחופשה באיטליה. כותב מילים אלו כשאני יושב ליד האוהל שלי, בתוך יער בטוסקנה. דרך הפלאפון החכם אני מקדיש את זמני (בין השאר) ללמוד שיווק – מקשיב לקורס מוקלט של סת׳ גודין (This is Marketing) אחד מהמוחות המובילים בתחום ומקבל את המידע העדכני ביותר, יחד עם תרגילים שעוזרים לי לחדד את העסק שלי.

לפני שעתיים – ישבתי עם ילד אטלקי ב12 שגר פה בסביבה. בחצי אנגלית חצי איטלקית הוא ניסה ללמד אותי איך לפתור קוביה הונגרית. לא ממש הצלחתי, קוביה הונגרית היא לא חידה שמעוררת בי מוטבציה רבה, אבל אין ספק שהוא יודע את החומר! מסדר ומבלגן את הקוביה כאילו כלום.

כששאלתי אם הוא למד את זה בביצפר, נד לשלילה וענה לי במילה בינלאומית אחת – Youtube

כל ערב, בסופו של יום מגיע הזמן לנוח. זמן של עיבוד היום שהיה, זמן של אגירת כוחות חדשים וריפוי של הפצעים לקראת היום הבא, זמן של החלמה וחלימה.

איך אני נכנס למיטה בדרך כלל תלוי באיזה יום היה לי. אם אני מגיע עייף ורצוץ, ערני, מלא במחשבות או דואג וחרד מענייני היומיום.

השאלה שעושה פה את כל ההבדל בשבילי היא – האם הקדשתי את הזמן הראוי היום ועשיתי את העבודה שלי? או שהעברתי את הזמן בהתחמקות/התקרבנות?

מה העבודה שלי, זה כמובן משתנה בשביל כל אחד. לאחד העבודה תהיה לצייר, ולאחר לדאוג לרווחת הבית והמשפחה ויש מי שבשבילה העבודה היא לגמרי פנימית של מדיטציה והקשבה. זה עניין אישי, עליו רק אתה יכול לענות לעצמך. אני יודע מה העבודה שלי. ואתה יודע מה העבודה שלך.

מאחל לעצמי שכל ערב אגיע למיטה בהודיה, עייף בקטע טוב, שליו ושבע רצון מהיום שהיה ושמח לקראת היום הבא.

אמן