לעצור ולהקשיב לגוף. לא מתחבר למילה מדיטציה, היא מסבכת עיניינים. אנחנו באמת צריכים מילה לטינית לתאר משהו כל כך פשוט וטבעי? לקחת זמן עם עצמי, לבדוק מה שלומי, לעצום עיניים ולהפנות את תשומת הלב פנימה. הכי פשוט וקרוב ואינטימי. כן, אפשר (ומומלץ מאוד) להיות קרוב ואינטימי עם עצמי, בלי אף אחד אחר.
איך הגוף? מה הוא מספר לי? יש כאבים? יש החזקה שרירית? אני יכול להרפות?
מה עם הנשימה? היא עמוקה ואיטית? או מהירה ושטחית? רק לשים לב, בלי לשנות שום דבר.
מה קורה בראש? איזה מחשבות מתרוצצות? איזה תדר מגיע איתן? לחץ, דאגה, התרגשות, חרדה, תסכול? אם הראש מלא במחשבות, אל תנסו לדחוק אותן הצידה, זה כמו להשתיק ילד שמנסה להגיד לכם משהו שממש חשוב לו שתשמעו. תקשיבו למחשבות, תעשו להן מקום.
העולם הפנימי מורכב מאינסוף רבדים, אט אט מתוך התבוננות נלמד להכיר. תחושות הגוף ומחשבות הן רק חלק מזה, חלק שבתור התחלה הכי נגיש לרובנו. שם בדיוק אנחנו רוצים להתחיל, איפה שנגיש. לא צריך לחפש את מה שלא נמצא, רק להפנות קשב לקיים ולבהיר. מה שיקרה באופן טבעי זה שהקשב יתחזק ויתעדן ונוכל לשים לב לעוד ועוד פרטים, לחזק את התקשורת שלי עם עולמי הפנימי.