מספרים שמעגלי גברים זה תרגול עתיק מתקופת הלקטים ציידים. אני מדמיין חבורה של גברים – בוגרי, צעירי וזקני השבט – מתאספת יחד סביב מדורה, במערה רחבת ידיים או תחת הכוכבים, אולי בסוף יום של צייד ממוטות, הרחק מהמחנה. במעגל לכולם יש את רשות הדיבור, הכוונה היא לביטוי כנה שמגיע מהלב. לצעיר יש הזדמנות ללמוד מניסיונו של הזקן, ולזקן יש הזדמנות ללמוד מנקודת מבטו הרעננה של הצעיר. היעדרן של נשות השבט מאפשר לשכבות האגו להתקלף, מאפשר לגברים להיזכר באחאות פשוטה, כמו זו שחווינו לפני שהתחיל לעמוד לנו. במעגל אנחנו שווים.
היום אנחנו בתקופה שמעגלי הגברים חוזרים. בהתאמה עם השיח המגדרי בחברה, מעגלי הנשים חזרו קודם, סוללות לנו את הדרך בנחישות ואדיבות. מהפכה של ממש, ממשיכה את המהפכה הפמיניסטית, ומביאה הרבה תקווה לעולם החדש שאנחנו יוצרים פה.
״אבל בתכלס, מה אתם עושים שם?״
הפרקטיקה פשוטה – אנחנו נפגשים פעם בשבוע, קבוצה קבועה של גברים, חברים, אחים. יושבים במעגל ומדברים – זה כל הסיפור! לפעמים הסטינג יראה קצת אחרת, מתחילים בהתכווננות, חיבור לגוף, לפעמים נתמקד בנושא מסויים, לפעמים נעבוד בזוגות או שלישיות. העיניין הוא פחות בפרקטיקה ויותר בכוונה, אנחנו נפגשים לדבר על הדברים שבאמת חשובים לנו, ולדבר עליהם הכי בכנות שאנחנו יכולים. אנחנו באים לייצר מרחב בטוח, בו כל אחד במעגל יכול להיפתח ולהביא את החלקים היותר פגיעים שלו ומתוכם לייצר חיבור. בדרך כלל אלה יהיו המקומות בהם תתגלה גם עוצמה גדולה.
חבורה של זרים הופכת למעגל של אחים. גברים לומדים להתחבר לעצמם, לבטא את הרגשות והצרכים שלהם. לקבל ולתמוך אחד בשני בלי גרם של שיפוטיות. אם זאת לא מהפכה, אני לא יודע מה כן.
“בוא איתנו, יבש אצלנו,
ויש אצלנו מקום.״
דתיה בן דור