מותר להיות גרוע (אפילו מומלץ)

על מנת להיות טוב במשהו צריך קודם להיות גרוע – הפעם הראשונה שנהגתי במכונית (עם הילוכים!) הייתה ממש מאתגרת, הפעם הראשונה שפרטתי על גיטרה, הפעם הראשונה שניסיתי לכתוב, או לקרוא, לדבר וללכת. בהתחלה כשאנחנו קטנים, אנחנו ממש גרועים במלא דברים, וזה הדבר הכי חינני והכי מקסים שיש. אם תורידו את גורם החמידות בהקשבה לפעוט בתחילת דרכו המילולית, תשימו לב שהוא מדבר כמו אהבל! וזה ממש בסדר, יותר מבסדר, זה הכרחי.

כמתחיל, בכל תחום, הכרחי להרשות לעצמי להיות גרוע. ומתישהו במהלך הדרך, כשאנחנו גדלים, רובנו מאבדים את היכולת הזאת, כן כן יכולת (Skill), היכולת להיות ממש גרוע במשהו. פתאום זה מביך ולא נעים. קולות ביקורתיים בתוכנו מתערבים ושופטים ומשווים. לאורך הדרך הכניסו לנו לראש את הרעיון המגוחך שאנחנו צריכים להיות טובים בכל מה שאנחנו עושים, וגם יש את מי שיבחן אותנו על זה! (מעניין מאיפה זה הגיע)

חוכמת הזן מדברת על מצב התודעה הפתוח של המתרגל המתחיל (Shoshin), בו אתה פותח את עצמך לאפשריות חדשות על ידי שחרור כל מה שלכאורה ידוע מראש – איכות של סקרנות ופליאה יחד עם בלבול. בעיני זהו תנאי בסיסי ללמידה, נוכחות בחוויה עצמה, ואני לא מדבר על למידה כרכישת ידע תאורתי (דוג׳ – לקרוא מאמר על היתרונות בתרגול יוגה), אלא למידה כנסיון בפועל (לעשות יוגה), זה אומר התמקדות בכאן ועכשיו, בתהליך עצמו, ולא בתוצאות התהליך, כישלון והצלחה.

אז בפעם הבאה שתעשה משהו בפעם הראשונה, תהנה מזה.