פרזיט

ביום רביעי ישנתי אצל חברים בפרדס חנה, חברים שהם גם מארחים מופלאים וגורמים לי להרגיש מאוד בנוח ובבית.

הגעתי אחרי יום עבודה ארוך ונכנסתי להתקלח. היה לי ממש כיף במקלחת, רגע להיות עם עצמי, היה מלא מים חמים וזה היה מושלם. אבל פתאום תפסתי את עצמי סוגר את המים ובא לצאת מהמקלחת. זה הרגיש לי חד, לא הבנתי מה אני יוצא פתאום כשבעצם אני רוצה עוד להישאר תחת המים החמים, אז עצרתי רגע ובדקתי מה קרה פה עכשיו.

קלטתי שהקול של איתמר (אחד המארחים) התחיל להדהד בבית, נראה לי דיבר עם החתול, ופחדתי שהוא יחשוב שאני כבר מתקלח הרבה זמן וגומר להם את המים החמים, שאני לא מתחשב, אפילו המילה פרזיט עלתה שמה בתוכי. בתכלס פחד שכבר לא ירצו אותי, פחד לחוות דחייה.

יש לי מזל שיש לי חברים כאלה שברגע שהמחשבה נעשתה ברורה בתוכי יכולתי מיד להוריד את זה מאיתמר, כי ברור שהוא הכי ישמח שאני אתענג על המקלחת שלי. בנוסף יכולתי באותו רגע להגיד לעצמי שזה גם בסדר אם זה מפריע לו, ואני אשמח שחבר יגיד לי אם משהו שאני עושה מפריע לו.

לקחתי צעד חזרה, הפעלתי שוב את המים החמים, הרגשתי משהו עמוק בתוכי מרפה וגל של התרגשות עלה בתוכי, חופש חדש. כמה פשוט ויקר ערך הרגע הזה של המקלחת עם עצמי.