יש שתי דרכים לבצע משימה, בין אם היא פשוטה כמו כוס קפה שחור, ובין אם היא מורכבת כמו החלמה של מערכת גופנית. הדרך הראשונה היא לעקוב אחר מתכון, מרשם. מספר סימפטומים מעידים על מחלה מה שמוביל לתרופה מסויימת (לרוב אנטיביוטיקה). כפית קפה, מיים רותחים, לערבב. אני לא אומר שיש משהו רע בדרך הזאת, אלה רק שיש רמה אחרת והיא הדרך השניה. בעל מקצוע, המכיר את חומרי הגלם ויודע לצפות את ההתנהגות שלהם אל מול הכלים שהוא מביא, יכול לשחק עם כל מתכון ולכתוב מתכון חדש לכל ארוחה.
ברגע שאני מכיר היטב את ארגז הכלים ויודע מה אני רוצה לבנות, רק אז אני יכול לעמוד מאחורי הפעולות שלי. מגיע אלי מטופל, מגיע כי כואב לו. תלמיד יעשה את מה שראה את המורה שלו עושה. מורה יעשה את מה שהוא רואה לנכון בהתאם לסיטואציה. הוא מתחשב באינסוף גורמים, משתנים וידע שמנחה אותו. מתוך הבנה עמוקה של חומרי הגלם, הוא מתאים את התרופה לאדם המבקש את עזרתו, כל מקרה לגופו. שף לא פותח ספר בישול כשהוא רוצה להכין מנה חדשה. שף כותב את המתכון ממנו התלמיד לומד לבשל.
חשוב שנדע להבדיל בין הדרכים.
להיות עם מספיק ענווה לקבל את הדברים שאני לא באמת יודע ועם מספיק אחריות לתקשר את זה עם הלקוחות שלי.