סטיבן פרספילד מדבר על זה, וויליאם זיסנר מדבר על זה, סת׳ גודין מדבר על זה ועוד רבים וטובים. ההתנגדות. ההתנגדות היא הכוח המונע מאיתנו לייצר הרגלים חדשים ומייטיבים. לדוגמא כתיבה. אני רוצה לפתח לי הרגל ולשבת לכתוב חצי שעה כל יום. אבל כל פעם שאני עומד ברגע הפעולה, כוח עוצמתי מושך אותי לעיסוקים אחרים, כמו שטיפת כלים, או במקרה הנפוץ יותר, בהייה במסכים. מכיוון שבברור הצבתי לעצמי אתגר גדול מידי (אני לא מצליח = זה גדול מידי). אני מעדיף להקל על עצמי מאשר להילחם בעצמי. אחפש להפוך את המשימה לפשוטה ואפשרית יותר.
ניל גיימן* מדבר על חוק מספר אחד בצורת העבודה שלו. לקבוע מסגרת זמן, בה מותר רק לכתוב. לגמרי מותר גם לא לכתוב. אבל אסור לעשות כל דבר אחר. דרך נפלאה להקל על עצמי, להוריד את היעד מרמת התוצר לרמת העשייה. אם המטרה שלי היא לשבת חצי שעה ביום מול דף ריק, אני יודע שזאת פסגה שאכבוש בקלות. כל דבר שיקרה מעבר לכך, זה בונוס.
ההתנגדות מתחזקת אל מול שימוש בכוח. זה חוק פיזקלי. כוח מזין אותה. זה אומר שבמאבק רק אתיש את עצמי. מצד שני, לא אשיג כלום אם אוותר על הרצון שלי. החוכמה היא למצוא את דרך האמצע – להרפות כל מאבק, ויחד עם זאת להישאר נאמן לעצמי. כאן השאלות הרלוונטיות יהיו – איך יהיה לי הכי קל לעמוד במטרות שלי? באיזה סיטואציה העשייה מגיעה בלי בעיות? איך אני יכול להפוך את המשימה יותר פשוטה ואפשרית?
*הטיפ של ניל גיימן
A writer will do anything to avoid the act of writing.
-W. Zinsser