המציאות היא שלא תמיד מה שיש הוא בדיוק מה שאני רוצה. גם איך שאני היום, לא בדיוק איך שתכננתי לקום בבוקר. חשבתי שכל הקטע בללכת לישון זה לצבור אנרגיה, לא?? אז איך זה שלצאת מהמיטה זה החלק הכי קשה ביום? וגם אחרי שאני יוצא, אני צריך כל מיני דברים שיעירו אותי, כמו קפה. למה אני מרגיש כאילו דרסו לי את החתולה? הרי הכל (האמת) ממש סבבה. לפעמים זה ממש לא מסתדר. אפילו מתסכל.
התנגדות. כל צורה שבא אני דוחה מעלי את עצמי, מסרב לקבל אותי כמו שאני, מסרב לקבל את המציאות. אם אני מרגיש כאילו דרסו לי את החתולה, זה משהו לשים אליו לב וקשב. לשאול מה קורה? אולי קרה משהו כשלא שמתי לב. מה זה אומר ״הכל סבבה״? עוד צורה של ״עסקים כרגיל״.
אישתו מתה בתאונה, והוא יצא בלי שריטה. תוך שניה התהפכו עליו החיים. יום למחרת הוא קם בבוקר והולך לעבודה, עסקים כרגיל. כן זאת דוגמא קיצונית, אבל קלה להבנה. ברור לי איך הדבר הפשוט לעשות הוא לקום בבוקר כאילו כלום, לצלול אל תוך רוטינה בא אני יודע את התשובות לכל השאלות. חוסר אונים, אי וודאות, עצב, כאב. להדליק ת׳טלויזיה, לשקוע בעבודה, מין, פייסבוק, אלכוהול, גראס.
אולי זה עדיף פשוט לשבת ולבהות, בלי להתאמץ להיות שום דבר, לא להיות שמח ולא להיות עצוב. גם לא לברוח. קצת כמו שעדיף לא לאכול כלום, מאשר לאכול ג׳אנק. קצת כמו שעדיף להפסיק לנסוע מאשר לשים את הדלק הלא נכון באוטו.