הבנתי לאחרונה שלעשות סדר בבית עושה לי סדר בראש ופתאום ניהיה לי חשוב שהבית יהיה מסודר. לשטוף כלים מטפס לראש הטודו ליסט בלי בעיות, לא סופר בכלל את השאר. קודם כל שוטף כלים ודואג שנעים להיות בבית, רק אז אני מסתכל על שאר המשימות שלי.
מה שיוצא מכך, זה שאני ניגש לעשות את העבודה מתוך נקודת פתיחה שכבר אני מבסוט על עצמי. ההבדל בין כיור מלא כלים לכיור נקי הוא כלכך ברור ויחד עם זאת אפשרי. כבר השגתי היום משהו משמעותי, אולי נשמע מצחיק אבל אמיתי. להתחיל עם תהליך עליו יש לי שליטה מלאה עוזר לי להמשיך לשאר היום ולהתמודדות עם תהליכים יותר מורכבים בחיי, עם חוויה של מסוגלות.
ואם כל מוטיבציה מתחילה בכיור נקי, יוצא שמצב הכיור הוא מדד לפרודקטיביות. אני יכול לדעת מה רמת המוטיבציה שלי כרגע לפי נטיית הכלים להיערם. כך כשאני קולט את עצמי נמנע מיצירת קשר עין עם הכיור זה הזמן לעצור ולשאול, מה המטרות שעומדות לי מול העיניים? אני שלם איתן? אני מאמין שהן ברות השגה?
מה איתך? מרגיש שלם עם מצב הכלים בכיור?