הרבה שנים לא הבנתי את הקטע הזה, תחביב, או שאתה עושה משהו או שאתה לא עושה אותו. איפה עובר הגבול בין מקצוע ותחביב? זה נראה לי עוד גימיק אמריקאי, הבורגני שחוזר מהדיי ג׳וב (day job) שלו ומעביר את זמנו בגראז׳ (החניה) משחזר מודלים של סצנות קרב היסטוריות. לא דיבר אלי. גם המילה הזאת ״תחביב״ “hobby” הייתה לי חמודה מידי.
אבל משהו קרה. זה התחיל במרכז להנהגת הבריאות שנמצא בקיבוץ נווה איתן. שם למדתי במשך שנה יחד אורי וחברים. על רפואה עתיקה, תזונה, בריאות וכל מיני דברים מגניבים שאפשר לעשות עם אוכל. אחד מהם, התססה, שיטה עתיקה לשימור מזון, כן כן כמו כרוב כבוש ומלפפון חמוץ (במלח) ויוגורט, נגע בי במיוחד, האמת שהתאהבתי. טוב אולי זה קצת מוגזם. קיצור אני אוהב את זה! זה משמח אותי. להכין צנצנת מלפופנים חמוצים ולראות איך במהלך שבוע קורה השינוי ואז לאכול את זה ולדעת בדיוק מה יש בזה ושאני הכנתי את זה. מדהים. אני יוצר משהו.
אז יש לי תחביב. אני מתסיס דברים. זה התחיל מכרוב כבוש אבל מאז כבר עשיתי ניסויים (מוצלחים מאוד) במלפפונים, פלפל חריף, יוגורט קשיו ואפילו במיה. השאיפה הבאה שלי זה לפת, כן כמו שיש בחומוס, מת על זה. אולי מה שהופך את זה לתחביב זה שאין לי שמץ של עניין להפוך את זה למסחרי, אני פשוט נהנה לעשות את זה לעצמי ולאנשים שאני אוהב.
אגב, זה גם מאוד בריא.